רוזנברג, עו"ד נ' רשות האכיפה והגביה ואח'

פסק דין

הרקע לעתירה וטענות הצדדים

1.עתירה בה מתבקש בית המשפט להורות למשיבות למסור לידי העותר את פרטי 163,049 תיקי ההוצאה לפועל (ההוצל"פ) של זוכים שאינם מיוצגים שהיו פתוחים נכון ליום 31.03.12 לרבות: שם הזוכה, מספר הזהות שלו וכתובתו, שם החייב, מספר הזהות שלו וכתובתו; למסור לו את מספר תיקי ההוצל"פ שנסגרו במהלך 12 החודשים (מיום 1.04.11 ועד ליום 31.03.12) של זוכים בלתי מיוצגים ואת מספר התיקים שנסגרו במהלך אותה תקופה של זוכים מיוצגים כפועל יוצא מתקנות ההוצאה לפועל (טיוב נתונים שגויים) (הוראת שעה), התשע"א-2011 (להלן: "תקנות טיוב נתונים") ופרטי התיקים לרבות מספר התיק, שם הזוכה, מספר הזהות שלו וכתובתו, שם החייב, מספר הזהות שלו וכתובתו.

2.העותר, עורך דין במקצועו, מתעתד להכין עבודת מחקר אודות ייצוג זוכים בלשכת ההוצל"פ והשלכות העדר הייצוג על הצד הלא מיוצג, כשהשערת המחקר שלו היא כי העדר הייצוג פוגע - הן באופן הכנת תיקי ההוצל"פ והן בזכויותיהם של הזוכים בתיק. הנתונים המבוקשים נדרשים לעותר על מנת לבסס או להפריך את השערת המחקר, והוא פנה אפוא, למשיבה כדי לקבלם. המשיבה סירבה למסור את המידע המבוקש בשני נימוקים: האחד, כי לא ניתן למסור את הנתונים אודות התיקים שנסגרו בשל אי הגשת בקשה לתיקון פרטי זיהוי שגויים (כאמור בתקנה 5 לתקנות טיוב נתונים) הואיל ולא ניתן לבצע את הפילוח המבוקש מבחינה טכנית-טכנולוגית. השני, כי לא ניתן למסור את פרטי התיקים משום שיש בכך פגיעה בפרטיותם של הזוכים והחייבים ובהתאם להוראת סעיף 9(א)(3) לחוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 (להלן: "חוק חופש המידע").

3.לטענת העותר, אין ממש בנימוק הראשון, שכן עיון ברשימת תיקים לטיוב ששוגרה על ידי המשיבה מלמדת כי המשיבה יכולה בנקל לזהות את מספר תיקי המועמדים לטיוב ואף ישנו פילוח פנימי בין התיקים השונים, לפי סוג הפרט השגוי (מספר הזהות של החייב או של הזוכה וכיוצ"ב). באשר לנימוק השני נטען כי אין במידע המבוקש כדי לפגוע בפרטיותם של הזוכים, שכן שמו וכתובתו של אדם אינו מידע שגילויו אסור לפי הדין. מה גם שהחלק העיקרי מהמידע המבוקש מפורסם ברבים, היינו פסקי הדין שהוגשו לביצוע בלשכות ההוצל"פ, ופרטי הזוכים בהם מפורסמים ממילא באתר הרשות השופטת. באשר לבקשות לביצוע תביעות על סכום קצוב, אלו אינן שונות מתביעות בסדר דין מקוצר המוגשות לבית המשפט ואין זה סביר שפרטי בעלי הדין בבתי המשפט יהיו גלויים בעוד שפרטי הזוכים והחייבים בתביעות המוגשות ללשכות ההוצל"פ יזכו לחיסיון. העותר ציין כי החלטת המשיבות לסרב להעברת המידע אינה סבירה היות והיא אינה מאזנת כראוי בין זכותו לקבלת המידע לבין הזכות לפרטיות של הזוכים והחייבים שהיא במקרה זה פגיעה מינורית. המשיבות גם לא שקלו חלופות שפגיעתן בזכות העותר לקבלת המידע פחותה, כמו למשל, מסירת המידע תוך השמטת פרטים, ביצוע תיקונים או התניית מסירת המידע והשימוש בתנאים. לדבריו גם החלטת המשיבות לא נומקה כנדרש ולא הודע לו במסגרתה על זכותו לעתור כנגדה לבית המשפט לעניינים מנהליים כנדרש על פי דין.

4.עם הגשת העתירה נתבקשו המשיבות למסור אך את תגובתן המקדמית לשני עניינים העולים מתוך העתירה. האחד, האם המשיבות יכולות לקשר בין הנתונים המצויים בידה אודות מספר התיקים שנסגרו וסיבת הסגירה לבין הנתונים הנמצאים בידה אודות מספר התיקים בהם הזוכים מיוצגים ומספר התיקים בהם הזוכים אינם מיוצגים. השני, תגובתן לטענה כי המידע המבוקש גלוי ממילא ואינו פוגע בפרטיותם של בעלי הדין בתיקי ההוצל"פ.

5.בהתייחס לעניין הראשון טענו המשיבות כי אין באפשרותה לקשר בין שני הנתונים האמורים. לדבריהן, יוחד קוד אחד משותף לסגירת תיקי הוצל"פ לשני עניינים: טיוב התיקים וסגירת תיקים מכוח תקנה 126 לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979 (להלן: "תקנות ההוצל"פ") שעניינה סגירת תיקים שאין בהם מעש לאחר משלוח התראה לזוכה. בידיהן אמנם מצוי הנתון הכולל את כל מספר התיקים שנסגרו באמצעות הקוד המשותף, ובכלל זה גם הנתון אודות מספר התיקים של הזוכים הלא מיוצגים מכלל תיקים אלו. ואולם, אין להן את היכולת הטכנית המחשובית לפלח כמה תיקים נסגרו בגין הוראת השעה בדבר תקנות ההוצל"פ לטיוב נתונים וכמה תיקים נסגרו בגין תקנה 126 לתקנות ההוצל"פ, כנ"ל.

6.בהתייחס לעניין השני נטען, כי בניגוד לטענת העותר, המידע המבוקש אינו מידע המותר לגילוי על פי דין. זכותם של הזוכים והחייבים בדבר עצם היותם צדדים לתיק הוצל"פ הינו מידע שחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הפרטיות") חולש עליו, ופרטיהם של הזוכים והחייבים וודאי בא בגדרו של חוק זה. הן ציינו בהקשר זה את סעיף 8 לחוק הגנת הפרטיות הקובע כי לא ישתמש אדם במידע שבמאגר מידע החייב ברישום לפי אותו סעיף אלא למטרה שלשמה הוקם המאגר. המשיבות הוסיפו כי בניגוד לטענת העותר, המידע אודות פרטי הזוכים והחייבים אינו מצוי במאגר גלוי. המאגר היחיד הגלוי הוא מאגר החייבים המוגבלים באמצעים, מכוח סעיף 69ה' לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 ודרכי קבלת המידע ממרשם זה מוסדרות בתקנה 36ב' לתקנות ההוצל"פ. המידע בדבר מספרי זיהוי הינו מידע רגיש ביותר, שכן הוא משמש מפתח לגישה למידע אישי נוסף ומסירתו תהווה פגיעה קשה בפרטיות הזוכים והחייבים. מידע זה של מספרי זהות וכתובות אינו נמצא בגלוי גם באתר הרשות השופטת ואף פסקי דין המפורסמים אינם כוללים, על פי רוב, פרטים מזהים מעין אלו, והדרך לגלותם היא בהתאם לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), התשס"ג-2003. היקף המידע המבוקש גם אינו עולה בקנה אחד עם טענת העותר כי המידע נדרש לו לצרכי מחקר. אכן, סעיף 13 לחוק חופש המידע מתווה את הדרך לקבלת מידע העלול לפגוע בצד שלישי ונקבע בו כי על הרשות להודיע לצד השלישי בכתב על דבר הגשת הבקשה לקבלת מידע ועל זכותו להתנגד למסירת המידע, ודרך זו אינה אפשרית במקרה זה נוכח מספר התיקים שאת פרטיהם ביקש העותר, היינו 163,049 תיקים.

דיון והכרעה

7.ראשית יצוין כי במסגרת הדיון שהתקיים ביום 11.03.13 קיבל העותר את טענת המשיבות כי אין בידיהן את היכולת הטכנולוגית לפלח את הנתונים המבוקשים על ידו באופן שניתן יהיה לאתר את התיקים של זוכים בלתי מיוצגים שנסגרו במהלך התקופה המבוקשת מול התיקים של זוכים מיוצגים שנסגרו באותה תקופה כפועל יוצא מתקנות טיוב נתונים. לא נותר אפוא, לדון אלא אך בטענת העותר לקבלת פרטי 163,049 תיקי ההוצל"פ של זוכים שאינם מיוצגים שהיו פתוחים נכון ליום 31.03.12, בכלל זה, שמות הזוכים והחייבים, מספרי הזהות שלהם וכתובותיהם.

8.סעיף 9(א)(3) לחוק חופש המידע קובע כי רשות ציבורית לא תמסור מידע שגילויו מהווה פגיעה בפרטיות, כמשמעותה בחוק הגנת הפרטיות, אלא אם כן הגילוי מותר על פי דין. בהתאם לאמור בחוק הגנת הפרטיות (סעיפים 2(6) ו-2(9)) שימוש בשמו של אדם לשם ריווח, כמו גם שימוש בידיעה על עניניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר, שלא למטרה שלשמה נמסרה, מהווים פגיעה בפרטיות. בהשלכה לענייננו, די נהיר כי המידע המבוקש על ידי העותר הכולל שמות זוכים, שמות חייבים, מספרי זהות שלהם וכתובתם מהווים פגיעה בפרטיות. טענת העותר כי גילוי המידע המבוקש על ידו הינו מותר על פי דין, ועל כן אין הוא בא בגדרי סעיף 9(א)(3) סיפא לחוק חופש המידע, אינה נכונה.

9.חוק חופש המידע מעגן את זכותם של אזרחי המדינה ותושביה לקבל מידע על פעילות הרשויות ציבוריות. זכות זו משקפת את ההכרה בצורך בפעולה של רשויות הציבור בשקיפות מלאה ואת התפיסה המשפטית לפיה הרשות כנאמן הציבור מחויבת לדאוג לציבור במילוי תפקידה. חופש המידע חיוני להגשמת הזכות לחופש ביטוי, שכן הוא תנאי להגשמתה של זכות הציבור לדעת, ובהמשך ליכולתו של ציבור זה לבטא דעותיו ועמדותיו (עע"מ 6013/04 מדינת ישראל – משרד התחבורה נ' חברת החדשות הישראלית בע"מ, 2.01.06; עע"מ 7024/03 עו"ד אריה גבע נ' יעל גרמן, 6.09.06). עם זאת, זכות זו, ככל זכות, אינה מוחלטת, אלא יחסית, ויש לאזנה אל מול זכויות אחרות. חלק מהאיזונים נעשו על ידי המחוקק עצמו ונקבעו בהוראות סעיפים 8 ו-9 לחוק חופש המידע המסייגות את הזכות לקבלת מידע. סעיף 8 מאפשר דחיית בקשות במקרים מסוימים, כמו למשל כאשר הטיפול בבקשה מצריך הקצאת משאבים בלתי סבירה, וסעיף 9 לחוק מפרט מידע שאין למסרו או שאין חובה למסרו. לענייננו רלוונטי סעיף 9(א)(3) הקובע כי רשות ציבורית לא תמסור מידע שגילויו מהווה פגיעה בפרטיות, כמשמעותה בחוק הגנת הפרטיות, אלא אם כן הגילוי מותר על פי דין. די נהיר כי מסירת מספר הזהות של הזוכים והחייבים מהווה פגיעה בפרטיות שלהם וכך גם באשר לכתובותיהם. מדובר בשימוש בידיעה על ענייניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר, שלא למטרה שלשמה נמסרה, שהיא מהווה פגיעה בפרטיות לפי הוראת סעיף 2(9) לחוק הגנת הפרטיות. מקובלת עלי גם טענת המשיבות כי המאגר שבידיה הכולל את פרטי הזוכים והחייבים אינו מאגר גלוי. גם באתר הרשות השופטת המידע אודות בעלי הדין אינו גלוי, וודאי לא מספרי הזהות שלהם וכתובותיהם.

10.ייתכן אומנם כי מסירת שמותיהם של בעלי הדין בתיקי ההוצל"פ איננה חורגת מהאיזון הקיים בין זכותם של בעלי הדין לפרטיות ובין הזכות של העותר לקבלת המידע. ברם, בצדק גם נטען כי הוראות סעיף 13 לחוק חופש המידע קובעות כי מקום בו נתבקש מידע הכולל פרטים על אודות צד שלישי, אשר מסירתם עלולה לפגוע בו, אזי בטרם מסירת המידע על הרשות להודיע לצד השלישי, בכתב, על דבר הגשת הבקשה ועל זכותו להתנגד למסירת המידע. יישום הוראת חוק זה במקרה זה תחייב משלוח של עשרות אלפי מכתבים, שכן מדובר כאמור, ב-163,049 תיקים. בנסיבות אלו, רשאית הרשות בהתאם להוראת סעיף 8(1) לחוק חופש המידע לדחות את הבקשה לקבלת מידע משום שהטיפול בה מצריך הקצאת משאבים בלתי סבירה, ובלתי מידתית.

סופו של יום, אני מורה על דחיית העתירה לפי הוראות תקנה 8(3) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000.

העותר ישא בהוצאות המשיבות בסך של 15,000 ₪.

ניתן היום, א' ניסן תשע"ג, 12 מרץ 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: